רשמיי מהלימודים – קבלת החלטות

בקטגוריות: חוויתי

28 Dec 2011

עברו שנתיים שבהם הספקתי לחוות מספר קורסים במסלול הנדסת גורמי אנוש של אוניברסיטת בן-גוריון.

למרות שחשבתי שתוך כדי התואר אעדכן את הבלוג עם רשמים ומסקנות מהקורסים, זה לא קרה בפועל. לכן, טרי טרי מחוץ לאקדמיה, הגיע הזמן לפתוח את הספרים המאמרים והמחברות (אין  צורך לנקות מאבק, הוא לא הספיק להצטבר) ומדי פעם לתת קישור לנושאים מסויימים שנלמדו בקורס זה או אחר ולראות את היישום בחיי היום-יום.

אתייחס הפעם לקורס של קבלת החלטות.

אז מהי החלטה? אם נתייחס להחלטה רציונלית נגדירה כבחירה מודעת בין שני חלופות או יותר. הסיבה למילה “רציונלית” היא לא ברורה מאליו שכן קיימים שלושה דרכים מקובלות לנתח החלטות:

נורמטיבית (רציונלית):  מתייחסת למודל מתמטי ותפיסת האדם כרציונלי, כך שתחת תנאי הסיטואציה הוא תמיד יבחר בחלופה שתיתן לו את הכי הרבה תועלת. ההתמקדות בגישה זו היא על המתמטיקה. לרוב מקובל לעשות שימוש בפונקציה או נוסחה “טהורה” שתוצאתה תיתן את החלופה הרציונלית המועדפת.

דסקרפטיבי– מתייחסת לאופן קבלת ההחלטות בפועל. בגישה זו לא מתייחסים לאדם כאל “מכונה מתמטית” אלא כבן-אנוש ובעצם מנסים להבין כיצד אנשים מקבלים החלטות ולא אמורים להחליט. תחום הכלכלה ההתנהגותית מבוסס על סוג זה של קבלת ההחלטה. אני יכול להמליץ את “לא רציונלי ולא במקרה” (דן אריאלי) שמנתח החלטות כאלה.

פרה ספקטיבי– מתמקדת בתוצאות ההחלטה. גישה זו מנסה למצוא איזשהו כלל החלטה על פי נתוני העבר. לדוגמא יצירה של קוו רגרסיה.

ניקח החלטה פשוטה מאוד שאנו, הסטודנטים, נתקלים מדי יום ביומו – פעולת שמירה של מסמך ב word או כל מעבד תמלילים. לפעולה זו יש מספר אפשרויות: מקלדת, עכבר ושמירה אוטומטית ולכן על אף שהחלטה זו נראית טריביאלית, בפועל אנו מבצעים החלטה ופועלים על פיה.

בגישה הנורמטיבית, נמפה את כל האפשרויות (אפשר על עצי החלטה) ונחליט איזה מהאפשרויות (לרוב על פי הסתברות של שימוש באפשרות מסויימת) תפיק את התוצאה הגבוהה ביותר (על פי איזשהו דירוג יחסי).

בגישה הדסקרפטיבית, נבין כי המשתמש הוא יצור אנושי ולרוב יצור זה מעוניין לסיים את המטרה בדרך המהירה ביותר, (תלוי באילוצים השונים כמובן). למוח שלנו יש כל מיני טריקים בשביל לקבל החלטות תחת נסיבות לא ברורות, כל מיני הטיות/היוריסטיקות למיניהם. נ.ב.,  כהנמן וטרבסקי זכו בפרס נובל על ידי כך שהציגו איזושהי תאוריה כוללת (פרוספקט) להרבה החלטות של האדם שנעשות באופן לא נורמטיבי.

בגישה הפרה ספקטיבית, נעריך את בחירת המשתמש על פי נתוני עבר של משתמשים אחרים. גישה זו פחות נלמדה בקורס קבלת ההחלטות, ויותר מתאימה לקורסי סטטיסטיקה, בא מנבאים תחזיות עתידיות על פי נתוני העבר, לרוב על פי רגרסיות שונות ומשונות בהתפלגויות עוד יותר מוזרות.

אז עולה השאלה, בתור מעצב הממשק, האם אני צריך לבחור גישה של קבלת החלטות ולעצב את הממשק על הגישה שבחרתי? או אולי לעצב שלושה ממשקים שונים ורק אז לבחור? ובכלל הגישות האלה לא לוקחות בחשבון עוד המון גורמים כמו: משתמש מנוסה לעומת מתחיל, סיטואציה מורכבת יותר בה  עושה רושם שווינדוס הולך לקרוס (קרה לי אישית) וכיוצ”ב. בדיוק בשביל זה קיימת גישה חדשה (יחסית) בתחום קבלת ההחלטות שבשם קבלת החלטות טבעיות  Natural Decision Making. תחום זה עוסק בקבלת החלטות בעולם האמיתי. תחום זה מנסה להסביר כיצד אנשים מקבלים בחיי היו-יום החלטות בהקשרים בעלי משמעות תוך שימוש בניסיון חיים שהם צברו. בניגוד לגישה הנורמטיבית, NDM מתארת תהליכים קוגנטיביים של מקבלי החלטות מיומנים.

בפוסט קצר זה הצגתי טעימה מתוך קורס שלם שנכנס עמוק בחומר אקדמי של קבלת החלטות. גם שבאים לעצב מסכי ממשק צריך להתייחס לתהליך קבלת ההחלטות של המשתמש. אולם, כמו תמיד יש פער בין התאוריה למעשי ולכן התחיל להתפתח תחום ה-NDM. לדעתי לקורס זה יכולה להיות השפעה גדולה יותר על תכנון מערכות מאוד מורכבות, לרוב כמו שנדרש בצבא או תעשיות. אולם, עם הסתייגות למשפט האחרון, כל נושא ההטיות הקוגנטיביות (אשר נלמד בשני שיעורים במהלך הקורס), כן בעל משמעות רבה לגבי אופן הצגת המידע (פחות לאינטראקציה).

טופס תגובות

אנא הודע לי שמתקבלת תגובה חדשה

אודות הבלוג

מגיסטר הנדסת גורמי אנוש באוניברסיטת בן- גוריון שמחפש קצת לצאת מהראש האקדמי ולהכנס לראש התעשייתי

Registering using your email